¹ויען איוב ויאמר׃

¹Y RESPONDIO Job, y dijo:

²עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

²¿Hasta cuándo angustiaréis mi alma, Y me moleréis con palabras?

³זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

³Ya me habéis vituperado diez veces: ¿No os avergonzáis de descomediros delante de mí?

⁴ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

⁴Sea así que realmente haya yo errado, Conmigo se quedará mi yerro.

⁵אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

⁵Mas si vosotros os engrandeciereis contra mí, Y adujereis contra mí mi oprobio,

⁶דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

⁶Sabed ahora que Dios me ha trastornado, Y traído en derredor su red sobre mí.

⁷הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

⁷He aquí yo clamaré agravio, y no seré oído: Daré voces, y no habrá juicio.

⁸ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

⁸Cercó de vallado mi camino, y no pasaré; Y sobre mis veredas puso tinieblas.

⁹כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

⁹Hame despojado de mi gloria, Y quitado la corona de mi cabeza.

¹⁰יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

¹⁰Arruinóme por todos lados, y perezco; Y ha hecho pasar mi esperanza como árbol arrancado.

¹¹ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

¹¹E hizo inflamar contra mí su furor, Y contóme para sí entre sus enemigos.

¹²יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

¹²Vinieron sus ejércitos á una, y trillaron sobre mí su camino, Y asentaron campo en derredor de mi tienda.

¹³אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

¹³Hizo alejar de mí mis hermanos, Y positivamente se extrañaron de mí mis conocidos.

¹⁴חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

¹⁴Mis parientes se detuvieron, Y mis conocidos se olvidaron de mí.

¹⁵גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

¹⁵Los moradores de mi casa y mis criadas me tuvieron por extraño; Forastero fuí yo en sus ojos.

¹⁶לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

¹⁶Llamé á mi siervo, y no respondió; De mi propia boca le suplicaba.

¹⁷רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

¹⁷Mi aliento vino á ser extraño á mi mujer, Aunque por los hijos de mis entrañas le rogaba.

¹⁸גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

¹⁸Aun los muchachos me menospreciaron: En levantándome, hablaban contra mí.

¹⁹תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

¹⁹Todos mis confidentes me aborrecieron; Y los que yo amaba, se tornaron contra mí.

²⁰בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

²⁰Mi cuero y mi carne se pegaron á mis huesos; Y he escapado con la piel de mis dientes.

²¹חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

²¹Oh vosotros mis amigos, tened compasión de mí, tened compasión de mí; Porque la mano de Dios me ha tocado.

²²למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

²²¿Por qué me perseguís como Dios, Y no os hartáis de mis carnes?

²³מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

²³Quién diese ahora que mis palabras fuesen escritas! ­Quién diese que se escribieran en un libro!

²⁴בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

²⁴Que con cincel de hierro y con plomo Fuesen en piedra esculpidas para siempre!

²⁵ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

²⁵Yo sé que mi Redentor vive, Y al fin se levantará sobre el polvo:

²⁶ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

²⁶Y después de deshecha esta mi piel, Aun he de ver en mi carne á Dios;

²⁷אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

²⁷Al cual yo tengo de ver por mí, Y mis ojos lo verán, y no otro, Aunque mis riñones se consuman dentro de mí.

²⁸כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

²⁸Mas debierais decir: ¿Por qué lo perseguimos? Ya que la raíz del negocio en mí se halla.

²⁹גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃

²⁹Temed vosotros delante de la espada; Porque sobreviene el furor de la espada á causa de las injusticias, Para que sepáis que hay un juicio.