¹וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃

¹Y PROPUSOLES también una parábola sobre que es necesario orar siempre, y no desmayar,

²ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃

²Diciendo: Había un juez en una ciudad, el cual ni temía á Dios, ni respetaba á hombre.

³ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי׃

³Había también en aquella ciudad una viuda, la cual venía á él diciendo: Hazme justicia de mi adversario.

⁴וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים׃

⁴Pero él no quiso por algún tiempo; mas después de esto dijo dentro de sí: Aunque ni temo á Dios, ni tengo respeto á hombre,

⁵אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים׃

⁵Todavía, porque esta viuda me es molesta, le haré justicia, porque al fin no venga y me muela.

⁶ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה׃

⁶Y dijo el Señor: Oid lo que dice el juez injusto.

⁷והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם׃

⁷¿Y Dios no hará justicia á sus escogidos, que claman á él día y noche, aunque sea longánime acerca de ellos?

⁸אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃

⁸Os digo que los defenderá presto. Empero cuando el Hijo del hombre viniere, ¿hallará fe en la tierra?

⁹ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃

⁹Y dijo también á unos que confiaban de sí como justos, y menospreciaban á los otros, esta parábola:

¹⁰שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃

¹⁰Dos hombres subieron al templo á orar: el uno Fariseo, el otro publicano.

¹¹ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃

¹¹El Fariseo, en pie, oraba consigo de esta manera: Dios, te doy gracias, que no soy como los otros hombres, ladrones, injustos, adúlteros, ni aun como este publicano;

¹²אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃

¹²Ayuno dos veces á la semana, doy diezmos de todo lo que poseo.

¹³והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃

¹³Mas el publicano estando lejos no quería ni aun alzar los ojos al cielo, sino que hería su pecho, diciendo: Dios, sé propició á mí pecador.

¹⁴אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃

¹⁴Os digo que éste descendió á su casa justificado antes que el otro; porque cualquiera que se ensalza, será humillado; y el que se humilla, será ensalzado.

¹⁵ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃

¹⁵Y traían á él los niños para que los tocase; lo cual viendo los discípulos les reñían.

¹⁶ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃

¹⁶Mas Jesús llamándolos, dijo: Dejad los niños venir á mí, y no los impidáis; porque de tales es el reino de Dios.

¹⁷אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃

¹⁷De cierto os digo, que cualquiera que no recibiere el reino de Dios como un niño, no entrará en él.

¹⁸וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים׃

¹⁸Y preguntóle un príncipe, diciendo: Maestro bueno, ¿qué haré para poseer la vida eterna?

¹⁹ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃

¹⁹Y Jesús le dijo: ¿Por qué me llamas bueno? ninguno hay bueno sino sólo Dios.

²⁰את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃

²⁰Los mandamientos sabes: No matarás: No adulterarás: No hurtarás: No dirás falso testimonio: Honra á tu padre y á tu madre.

²¹ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי׃

²¹Y él dijo: Todas estas cosas he guardado desde mi juventud.

²²וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃

²²Y Jesús, oído esto, le dijo: Aun te falta una cosa: vende todo lo que tienes, y da á los pobres, y tendrás tesoro en el cielo; y ven, sígueme.

²³ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃

²³Entonces él, oídas estas cosas, se puso muy triste, porque era muy rico.

²⁴וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃

²⁴Y viendo Jesús que se había entristecido mucho, dijo: ­Cuán dificultosamente entrarán en el reino de Dios los que tienen riquezas!

²⁵כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃

²⁵Porque más fácil cosa es entrar un camello por el ojo de una aguja, que un rico entrar en el reino de Dios.

²⁶ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃

²⁶Y los que lo oían, dijeron: ¿Y quién podrá ser salvo?

²⁷ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃

²⁷Y él les dijo: Lo que es imposible para con los hombres, posible es para Dios.

²⁸ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃

²⁸Entonces Pedro dijo: He aquí, nosotros hemos dejado las posesiones nuestras, y te hemos seguido.

²⁹ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃

²⁹Y él les dijo: De cierto os digo, que nadie hay que haya dejado casa, padres, ó hermanos, ó mujer, ó hijos, por el reino de Dios,

³⁰ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃

³⁰Que no haya de recibir mucho más en este tiempo, y en el siglo venidero la vida eterna.

³¹ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם׃

³¹Y Jesús, tomando á los doce, les dijo: He aquí subimos á Jerusalem, y serán cumplidas todas las cosas que fueron escritas por los profetas, del Hijo del hombre.

³²כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃

³²Porque será entregado á las gentes, y será escarnecido, é injuriado, y escupido.

³³ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃

³³Y después que le hubieren azotado, le matarán: mas al tercer día resucitará.

³⁴והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר׃

³⁴Pero ellos nada de estas cosas entendían, y esta palabra les era encubierta, y no entendían lo que se decía.

³⁵ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃

³⁵Y aconteció que acercándose él á Jericó, un ciego estaba sentado junto al camino mendigando;

³⁶וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃

³⁶El cual como oyó la gente que pasaba, preguntó qué era aquello.

³⁷ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃

³⁷Y dijéronle que pasaba Jesús Nazareno.

³⁸ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃

³⁸Entonces dió voces, diciendo: Jesús, Hijo de David, ten misericordia de mí.

³⁹וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃

³⁹Y los que iban delante, le reñían que callase; mas él clamaba mucho más: Hijo de David, ten misericordia de mí.

⁴⁰ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃

⁴⁰Jesús entonces parándose, mandó traerle á sí: y como él llegó, le preguntó,

⁴¹מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃

⁴¹Diciendo: ¿Qué quieres que te haga? Y él dijo: Señor, que vea.

⁴²ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃

⁴²Y Jesús le dijo: Ve, tu fe te ha hecho salvo.

⁴³ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃

⁴³Y luego vió, y le seguía, glorificando á Dios: y todo el pueblo como lo vió, dió á Dios alabanza.