¹ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃

¹Y ACONTECIO un día, que enseñando él al pueblo en el templo, y anunciando el evangelio, llegáronse los príncipes de los sacerdotes y los escribas, con los ancianos;

²ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃

²Y le hablaron, diciendo: Dinos: ¿con qué potestad haces estas cosas? ¿ó quién es el que te ha dado esta potestad?

³ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃

³Respondiendo entonces Jesús, les dijo: Os preguntaré yo también una palabra; respondedme:

⁴טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃

⁴El bautismo de Juan, ¿era del cielo, ó de los hombres?

⁵ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃

⁵Mas ellos pensaban dentro de sí, diciendo: Si dijéremos, del cielo, dirá: ¿Por qué, pues, no le creísteis?

⁶ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃

⁶Y si dijéremos, de los hombres, todo el pueblo nos apedreará: porque están ciertos que Juan era profeta.

⁷ויענו לא ידענו מאין׃

⁷Y respondieron que no sabían de dónde.

⁸ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

⁸Entonces Jesús les dijo: Ni yo os digo con qué potestad hago estas cosas.

⁹ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃

⁹Y comenzó á decir al pueblo esta parábola: Un hombre plantó una viña, y arrendóla á labradores, y se ausentó por mucho tiempo.

¹⁰ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃

¹⁰Y al tiempo, envió un siervo á los labradores, para que le diesen del fruto de la viña; mas los labradores le hirieron, y enviaron vacío.

¹¹ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃

¹¹Y volvió á enviar otro siervo; mas ellos á éste también, herido y afrentado, le enviaron vacío.

¹²ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃

¹²Y volvió á enviar al tercer siervo; mas ellos también á éste echaron herido.

¹³ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃

¹³Entonces el señor de la viña dijo: ¿Qué haré? Enviaré mi hijo amado: quizás cuando á éste vieren, tendrán respeto.

¹⁴וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃

¹⁴Mas los labradores, viéndole, pensaron entre sí, diciendo: Este es el heredero; venid, matémosle para que la heredad sea nuestra.

¹⁵ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃

¹⁵Y echáronle fuera de la viña, y le mataron. ¿Qué pues, les hará el señor de la viña?

¹⁶יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃

¹⁶Vendrá, y destruirá á estos labradores, y dará su viña á otros. Y como ellos lo oyeron, dijeron: ­Dios nos libre!

¹⁷ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

¹⁷Mas él mirándolos, dice: ¿Qué pues es lo que está escrito: La piedra que condenaron los edificadores, Esta fué por cabeza de esquina?

¹⁸כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃

¹⁸Cualquiera que cayere sobre aquella piedra, será quebrantado; mas sobre el que la piedra cayere, le desmenuzará.

¹⁹ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃

¹⁹Y procuraban los príncipes de los sacerdotes y los escribas echarle mano en aquella hora, porque entendieron que contra ellos había dicho esta parábola: mas temieron al pueblo.

²⁰ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃

²⁰Y acechándole enviaron espías que se simulasen justos, para sorprenderle en palabras, para que le entregasen al principado y á la potestad del presidente.

²¹וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃

²¹Los cuales le preguntaron, diciendo: Maestro, sabemos que dices y enseñas bien, y que no tienes respeto á persona; antes enseñas el camino de Dios con verdad.

²²המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

²²¿Nos es lícito dar tributo á César, ó no?

²³ויכר את נכליהם ויאמר להם׃

²³Mas él, entendiendo la astucia de ellos, les dijo: ¿Por qué me tentáis?

²⁴מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃

²⁴Mostradme la moneda. ¿De quién tiene la imagen y la inscripción? Y respondiendo dijeron: De César.

²⁵ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

²⁵Entonces les dijo: Pues dad á César lo que es de César; y lo que es de Dios, á Dios.

²⁶ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃

²⁶Y no pudieron reprender sus palabras delante del pueblo: antes maravillados de su respuesta, callaron.

²⁷ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃

²⁷Y llegándose unos de los Saduceos, los cuales niegan haber resurrección, le preguntaron,

²⁸מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃

²⁸Diciendo: Maestro, Moisés nos escribió: Si el hermano de alguno muriere teniendo mujer, y muriere sin hijos, que su hermano tome la mujer, y levante simiente á su hermano.

²⁹והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃

²⁹Fueron, pues, siete hermanos: y el primero tomó mujer, y murió sin hijos.

³⁰ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃

³⁰Y la tomó el segundo, el cual también murió sin hijos.

³¹ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃

³¹Y la tomó el tercero: asimismo también todos siete: y muerieron sin dejar prole.

³²ובאחרונה מתה גם האשה׃

³²Y á la postre de todos murió también la mujer.

³³והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃

³³En la resurrección, pues, ¿mujer de cuál de ellos será? porque los siete la tuvieron por mujer.

³⁴ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃

³⁴Entonces respondiendo Jesús, les dijo: Los hijos de este siglo se casan, y son dados en casamiento:

³⁵והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃

³⁵Mas los que fueren tenidos por dignos de aquel siglo y de la resurrección de los muertos, ni se casan, ni son dados en casamiento:

³⁶כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃

³⁶Porque no pueden ya más morir: porque son iguales á los ángeles, y son hijos de Dios, cuando son hijos de la resurrección.

³⁷וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

³⁷Y que los muertos hayan de resucitar, aun Moisés lo enseñó en el pasaje de la zarza, cuando llama al Señor: Dios de Abraham, y Dios de Isaac, y Dios de Jacob.

³⁸והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃

³⁸Porque Dios no es Dios de muertos, mas de vivos: porque todos viven á él.

³⁹ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃

³⁹Y respondiéndole unos de los escribas, dijeron: Maestro, bien has dicho.

⁴⁰ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃

⁴⁰Y no osaron más preguntarle algo.

⁴¹ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃

⁴¹Y él les dijo: ¿Cómo dicen que el Cristo es hijo de David?

⁴²והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

⁴²Y el mismo David dice en el libro de los Salmos: Dijo el Señor á mi Señor: Siéntate á mi diestra,

⁴³עד אשית איביך הדם לרגליך׃

⁴³Entre tanto que pongo tus enemigos por estrado de tus pies.

⁴⁴הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃

⁴⁴Así que David le llama Señor: ¿cómo pues es su hijo?

⁴⁵ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃

⁴⁵Y oyéndole todo el pueblo, dijo á sus discípulos:

⁴⁶הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

⁴⁶Guardaos de los escribas, que quieren andar con ropas largas, y aman las salutaciones en las plazas, y las primeras sillas en las sinagogas, y los primeros asientos en las cenas;

⁴⁷הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃

⁴⁷Que devoran las casas de las viudas, poniendo por pretexto la larga oración: éstos recibirán mayor condenación.