¹ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃

¹Y RESPONDIENDO Jesús, les volvió á hablar en parábolas, diciendo:

²דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃

²El reino de los cielos es semejante á un hombre rey, que hizo bodas á su hijo;

³וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃

³Y envió sus siervos para que llamasen los llamados á las bodas; mas no quisieron venir.

⁴ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃

⁴Volvió á enviar otros siervos, diciendo: Decid á los llamados: He aquí, mi comida he aparejado; mis toros y animales engordados son muertos, y todo está prevenido: venid á las bodas.

⁵והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃

⁵Mas ellos no se cuidaron, y se fueron, uno á su labranza, y otro á sus negocios;

⁶והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃

⁶Y otros, tomando á sus siervos, los afrentaron y los mataron.

⁷ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃

⁷Y el rey, oyendo esto, se enojó; y enviando sus ejércitos, destruyó á aquellos homicidas, y puso fuego á su ciudad.

⁸אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃

⁸Entonces dice á sus siervos: Las bodas á la verdad están aparejadas; mas los que eran llamados no eran dignos.

⁹לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃

⁹Id pues á las salidas de los caminos, y llamad á las bodas á cuantos hallareis.

¹⁰ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃

¹⁰Y saliendo los siervos por los caminos, juntaron á todos los que hallaron, juntamente malos y buenos: y las bodas fueron llenas de convidados.

¹¹ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃

¹¹Y entró el rey para ver los convidados, y vió allí un hombre no vestido de boda.

¹²ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃

¹²Y le dijo: Amigo, ¿cómo entraste aquí no teniendo vestido de boda? Mas él cerró la boca.

¹³ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃

¹³Entonces el rey dijo á los que servían: Atado de pies y de manos tomadle, y echadle en las tinieblas de afuera: allí será el lloro y el crujir de dientes.

¹⁴כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

¹⁴Porque muchos son llamados, y pocos escogidos.

¹⁵וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃

¹⁵Entonces, idos los Fariseos, consultaron cómo le tomarían en alguna palabra.

¹⁶וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃

¹⁶Y envían á él los discípulos de ellos, con los Herodianos, diciendo: Maestro, sabemos que eres amador de la verdad, y que enseñas con verdad el camino de Dios, y que no te curas de nadie, porque no tienes acepción de persona de hombres.

¹⁷לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

¹⁷Dinos pues, ¿qué te parece? ¿es lícito dar tributo á César, ó no?

¹⁸וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃

¹⁸Mas Jesús, entendida la malicia de ellos, les dice: ¿Por qué me tentáis, hipócritas?

¹⁹הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃

¹⁹Mostradme la moneda del tributo. Y ellos le presentaron un denario.

²⁰ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃

²⁰Entonces les dice: ¿Cúya es esta figura, y lo que está encima escrito?

²¹ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

²¹Dícenle: De César. Y díceles: Pagad pues á César lo que es de César, y á Dios lo que es de Dios.

²²וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃

²²Y oyendo esto, se maravillaron, y dejándole se fueron.

²³ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃

²³Aquel día llegaron á él los Saduceos, que dicen no haber resurrección, y le preguntaron,

²⁴רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃

²⁴Diciendo: Maestro, Moisés dijo: Si alguno muriere sin hijos, su hermano se casará con su mujer, y despertará simiente á su hermano.

²⁵ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃

²⁵Fueron pues, entre nosotros siete hermanos: y el primero tomó mujer, y murió; y no teniendo generación, dejó su mujer á su hermano.

²⁶וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃

²⁶De la misma manera también el segundo, y el tercero, hasta los siete.

²⁷ואחרי כלם מתה גם האשה׃

²⁷Y después de todos murió también la mujer.

²⁸ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃

²⁸En la resurrección pues, ¿de cuál de los siete será ella mujer? porque todos la tuvieron.

²⁹ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃

²⁹Entonces respondiendo Jesús, les dijo: Erráis ignorando las Escrituras, y el poder de Dios.

³⁰כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃

³⁰Porque en la resurrección, ni los hombres tomarán mujeres, ni las mujeres marido; mas son como los ángeles de Dios en el cielo.

³¹ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃

³¹Y de la resurrección de los muertos, ¿no habéis leído lo que os es dicho por Dios, que dice:

³²אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃

³²Yo soy el Dios de Abraham, y el Dios de Isaac, y el Dios de Jacob? Dios no es Dios de muertos, sino de vivos.

³³וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃

³³Y oyendo esto las gentes, estaban atónitas de su doctrina.

³⁴והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃

³⁴Entonces los Fariseos, oyendo que había cerrado la boca á los Saduceos, se juntaron á una.

³⁵ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃

³⁵Y preguntó uno de ellos, intérprete de la ley, tentándole y diciendo:

³⁶רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃

³⁶Maestro, ¿cuál es el mandamiento grande en la ley?

³⁷ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃

³⁷Y Jesús le dijo: Amarás al Señor tu Dios de todo tu corazón, y de toda tu alma, y de toda tu mente.

³⁸זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃

³⁸Este es el primero y el grande mandamiento.

³⁹והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃

³⁹Y el segundo es semejante á éste: Amarás á tu prójimo como á ti mismo.

⁴⁰בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃

⁴⁰De estos dos mandamientos depende toda la ley y los profetas.

⁴¹ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃

⁴¹Y estando juntos los Fariseos, Jesús les preguntó,

⁴²מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃

⁴²Diciendo: ¿Qué os parece del Cristo? ¿de quién es Hijo? Dícenle: De David.

⁴³ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃

⁴³El les dice: ¿Pues cómo David en Espíritu le llama Señor, diciendo:

⁴⁴נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃

⁴⁴Dijo el Señor á mi Señor: Siéntate á mi diestra, Entre tanto que pongo tus enemigos por estrado de tus pies?

⁴⁵ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃

⁴⁵Pues si David le llama Señor, ¿cómo es su Hijo?

⁴⁶ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃

⁴⁶Y nadie le podía responder palabra; ni osó alguno desde aquel día preguntarle más.