¹ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃

¹Now a certain man was sick, Lazarus from Bethany, of the village of Mary and her sister, Martha.

²היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃

²It was that Mary who had anointed the Lord with ointment, and wiped his feet with her hair, whose brother, Lazarus, was sick.

³ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃

³The sisters therefore sent to him, saying, “Lord, behold, he for whom you have great affection is sick.”

⁴וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃

⁴But when Jesus heard it, he said, “This sickness is not to death, but for the glory of God, that God’s Son may be glorified by it.”

⁵וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃

⁵Now Jesus loved Martha, and her sister, and Lazarus.

⁶ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃

⁶When therefore he heard that he was sick, he stayed two days in the place where he was.

⁷מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃

⁷Then after this he said to the disciples, “Let’s go into Judea again.”

⁸ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃

⁸The disciples told him, “Rabbi, the Jews were just trying to stone you, and are you going there again?”

⁹ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃

⁹Jesus answered, “Aren’t there twelve hours of daylight? If a man walks in the day, he doesn’t stumble, because he sees the light of this world.

¹⁰אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃

¹⁰ But if a man walks in the night, he stumbles, because the light isn’t in him.”

¹¹כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃

¹¹He said these things, and after that, he said to them, “Our friend, Lazarus, has fallen asleep, but I am going so that I may awake him out of sleep.”

¹²ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃

¹²The disciples therefore said, “Lord, if he has fallen asleep, he will recover.”

¹³וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃

¹³Now Jesus had spoken of his death, but they thought that he spoke of taking rest in sleep.

¹⁴אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃

¹⁴So Jesus said to them plainly then, “Lazarus is dead.

¹⁵ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃

¹⁵ I am glad for your sakes that I was not there, so that you may believe. Nevertheless, let’s go to him.”

¹⁶ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃

¹⁶Thomas therefore, who is called Didymus, “Didymus” means “Twin” said to his fellow disciples, “Let’s go also, that we may die with him.”

¹⁷ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃

¹⁷So when Jesus came, he found that he had been in the tomb four days already.

¹⁸ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃

¹⁸Now Bethany was near Jerusalem, about fifteen stadia 15 stadia is about 2.8 kilometers or 1.7 miles away.

¹⁹ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃

¹⁹Many of the Jews had joined the women around Martha and Mary, to console them concerning their brother.

²⁰ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃

²⁰Then when Martha heard that Jesus was coming, she went and met him, but Mary stayed in the house.

²¹ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

²¹Therefore Martha said to Jesus, “Lord, if you would have been here, my brother wouldn’t have died.

²²וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃

²²Even now I know that, whatever you ask of God, God will give you.”

²³ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃

²³Jesus said to her, “Your brother will rise again.”

²⁴ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃

²⁴Martha said to him, “I know that he will rise again in the resurrection at the last day.”

²⁵ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃

²⁵Jesus said to her, “I am the resurrection and the life. He who believes in me will still live, even if he dies.

²⁶וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃

²⁶ Whoever lives and believes in me will never die. Do you believe this?”

²⁷ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃

²⁷She said to him, “Yes, Lord. I have come to believe that you are the Christ, God’s Son, he who comes into the world.”

²⁸ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃

²⁸When she had said this, she went away, and called Mary, her sister, secretly, saying, “The Teacher is here, and is calling you.”

²⁹היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃

²⁹When she heard this, she arose quickly, and went to him.

³⁰וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃

³⁰Now Jesus had not yet come into the village, but was in the place where Martha met him.

³¹והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃

³¹Then the Jews who were with her in the house, and were consoling her, when they saw Mary, that she rose up quickly and went out, followed her, saying, “She is going to the tomb to weep there.”

³²ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

³²Therefore when Mary came to where Jesus was, and saw him, she fell down at his feet, saying to him, “Lord, if you would have been here, my brother wouldn’t have died.”

³³ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃

³³When Jesus therefore saw her weeping, and the Jews weeping who came with her, he groaned in the spirit, and was troubled,

³⁴ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃

³⁴and said, “Where have you laid him?” They told him, “Lord, come and see.”

³⁵ויבך ישוע׃

³⁵Jesus wept.

³⁶ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃

³⁶The Jews therefore said, “See how much affection he had for him!”

³⁷ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃

³⁷Some of them said, “Couldn’t this man, who opened the eyes of him who was blind, have also kept this man from dying?”

³⁸ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃

³⁸Jesus therefore, again groaning in himself, came to the tomb. Now it was a cave, and a stone lay against it.

³⁹ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃

³⁹Jesus said, “Take away the stone.” Martha, the sister of him who was dead, said to him, “Lord, by this time there is a stench, for he has been dead four days.”

⁴⁰ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃

⁴⁰Jesus said to her, “Didn’t I tell you that if you believed, you would see God’s glory?”

⁴¹וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃

⁴¹So they took away the stone from the place where the dead man was lying. NU omits “from the place where the dead man was lying.” Jesus lifted up his eyes, and said, “Father, I thank you that you listened to me.

⁴²ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃

⁴² I know that you always listen to me, but because of the multitude that stands around I said this, that they may believe that you sent me.”

⁴³ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃

⁴³When he had said this, he cried with a loud voice, “Lazarus, come out!”

⁴⁴ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃

⁴⁴He who was dead came out, bound hand and foot with wrappings, and his face was wrapped around with a cloth. Jesus said to them, “Free him, and let him go.”

⁴⁵ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃

⁴⁵Therefore many of the Jews, who came to Mary and saw what Jesus did, believed in him.

⁴⁶ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃

⁴⁶But some of them went away to the Pharisees, and told them the things which Jesus had done.

⁴⁷אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃

⁴⁷The chief priests therefore and the Pharisees gathered a council, and said, “What are we doing? For this man does many signs.

⁴⁸אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃

⁴⁸If we leave him alone like this, everyone will believe in him, and the Romans will come and take away both our place and our nation.”

⁴⁹ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃

⁴⁹But a certain one of them, Caiaphas, being high priest that year, said to them, “You know nothing at all,

⁵⁰אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃

⁵⁰nor do you consider that it is advantageous for us that one man should die for the people, and that the whole nation not perish.”

⁵¹וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃

⁵¹Now he didn’t say this of himself, but being high priest that year, he prophesied that Jesus would die for the nation,

⁵²ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃

⁵²and not for the nation only, but that he might also gather together into one the children of God who are scattered abroad.

⁵³ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃

⁵³So from that day forward they took counsel that they might put him to death.

⁵⁴על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃

⁵⁴Jesus therefore walked no more openly among the Jews, but departed from there into the country near the wilderness, to a city called Ephraim. He stayed there with his disciples.

⁵⁵ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃

⁵⁵Now the Passover of the Jews was at hand. Many went up from the country to Jerusalem before the Passover, to purify themselves.

⁵⁶ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃

⁵⁶Then they sought for Jesus and spoke one with another, as they stood in the temple, “What do you think—that he isn’t coming to the feast at all?”

⁵⁷והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃

⁵⁷Now the chief priests and the Pharisees had commanded that if anyone knew where he was, he should report it, that they might seize him.