¹אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃

¹I tell the truth in Christ. I am not lying, my conscience testifying with me in the Holy Spirit,

²כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃

²that I have great sorrow and unceasing pain in my heart.

³כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃

³For I could wish that I myself were accursed from Christ for my brothers’ sake, my relatives according to the flesh,

⁴אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃

⁴who are Israelites; whose is the adoption, the glory, the covenants, the giving of the law, the service, and the promises;

⁵ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃

⁵of whom are the fathers, and from whom is Christ as concerning the flesh, who is over all, God, blessed forever. Amen.

⁶אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃

⁶But it is not as though the word of God has come to nothing. For they are not all Israel, that are of Israel.

⁷ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃

⁷Neither, because they are Abraham’s seed, are they all children. But, “In Isaac will your seed be called.” Genesis 21:12

⁸כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃

⁸That is, it is not the children of the flesh who are children of God, but the children of the promise are counted as a seed.

⁹כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃

⁹For this is a word of promise, “At the appointed time I will come, and Sarah will have a son.” Genesis 18:10,14

¹⁰ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃

¹⁰Not only so, but Rebecca also conceived by one, by our father Isaac.

¹¹כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃

¹¹For being not yet born, neither having done anything good or bad, that the purpose of God according to election might stand, not of works, but of him who calls, NA puts the phrase “not of works, but of him who calls” at the beginning of verse 12 instead of the end of verse 11.

¹²נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃

¹²it was said to her, “The elder will serve the younger.” Genesis 25:23

¹³ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃

¹³Even as it is written, “Jacob I loved, but Esau I hated.” Malachi 1:2-3

¹⁴אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃

¹⁴What shall we say then? Is there unrighteousness with God? May it never be!

¹⁵כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃

¹⁵For he said to Moses, “I will have mercy on whom I have mercy, and I will have compassion on whom I have compassion.” Exodus 33:19

¹⁶ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃

¹⁶So then it is not of him who wills, nor of him who runs, but of God who has mercy.

¹⁷כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃

¹⁷For the Scripture says to Pharaoh, “For this very purpose I caused you to be raised up, that I might show in you my power, and that my name might be proclaimed in all the earth.” Exodus 9:16

¹⁸ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃

¹⁸So then, he has mercy on whom he desires, and he hardens whom he desires.

¹⁹וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃

¹⁹You will say then to me, “Why does he still find fault? For who withstands his will?”

²⁰אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃

²⁰But indeed, O man, who are you to reply against God? Will the thing formed ask him who formed it, “Why did you make me like this?” Isaiah 29:16; 45:9

²¹אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃

²¹Or hasn’t the potter a right over the clay, from the same lump to make one part a vessel for honor, and another for dishonor?

²²ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃

²²What if God, willing to show his wrath, and to make his power known, endured with much patience vessels of wrath made for destruction,

²³להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃

²³and that he might make known the riches of his glory on vessels of mercy, which he prepared beforehand for glory,

²⁴והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃

²⁴us, whom he also called, not from the Jews only, but also from the Gentiles?

²⁵כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃

²⁵As he says also in Hosea, “I will call them ‘my people,’ which were not my people; and her ‘beloved,’ who was not beloved.” Hosea 2:23

²⁶והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃

²⁶“It will be that in the place where it was said to them, ‘You are not my people,’ There they will be called ‘children of the living God.’” Hosea 1:10

²⁷וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃

²⁷Isaiah cries concerning Israel, “If the number of the children of Israel are as the sand of the sea, it is the remnant who will be saved;

²⁸כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃

²⁸for He will finish the work and cut it short in righteousness, because the LORD will make a short work upon the earth.” Isaiah 10:22-23

²⁹וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

²⁹As Isaiah has said before, “Unless the Lord of Armies Greek: Sabaoth (for Hebrew: Tze’va’ot) had left us a seed, we would have become like Sodom, and would have been made like Gomorrah.” Isaiah 1:9

³⁰ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃

³⁰What shall we say then? That the Gentiles, who didn’t follow after righteousness, attained to righteousness, even the righteousness which is of faith;

³¹וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃

³¹but Israel, following after a law of righteousness, didn’t arrive at the law of righteousness.

³²ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃

³²Why? Because they didn’t seek it by faith, but as it were by works of the law. They stumbled over the stumbling stone;

³³ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃

³³even as it is written, “Behold, I lay in Zion a stumbling stone and a rock of offense; and no one who believes in him will be disappointed.” Isaiah 8:14; 28:16