¹Job again took up his parable, and said,

¹ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃

²“As God lives, who has taken away my right, the Almighty, who has made my soul bitter.

²חי אל הסיר משפטי ושדי המר נפשי׃

³(For the length of my life is still in me, and the spirit of God is in my nostrils);

³כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי׃

⁴surely my lips shall not speak unrighteousness, neither shall my tongue utter deceit.

⁴אם תדברנה שפתי עולה ולשוני אם יהגה רמיה׃

⁵Far be it from me that I should justify you. Until I die I will not put away my integrity from me.

⁵חלילה לי אם אצדיק אתכם עד אגוע לא אסיר תמתי ממני׃

⁶I hold fast to my righteousness, and will not let it go. My heart shall not reproach me so long as I live.

⁶בצדקתי החזקתי ולא ארפה לא יחרף לבבי מימי׃

⁷“Let my enemy be as the wicked. Let him who rises up against me be as the unrighteous.

⁷יהי כרשע איבי ומתקוממי כעול׃

⁸כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו׃

⁹הצעקתו ישמע אל כי תבוא עליו צרה׃

¹⁰Will he delight himself in the Almighty, and call on God at all times?

¹⁰אם על שדי יתענג יקרא אלוה בכל עת׃

¹¹I will teach you about the hand of God. That which is with the Almighty will I not conceal.

¹¹אורה אתכם ביד אל אשר עם שדי לא אכחד׃

¹²Behold, all of you have seen it yourselves; why then have you become altogether vain?

¹²הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו׃

¹³“This is the portion of a wicked man with God, the heritage of oppressors, which they receive from the Almighty.

¹³זה חלק אדם רשע עם אל ונחלת עריצים משדי יקחו׃

¹⁴If his children are multiplied, it is for the sword. His offspring shall not be satisfied with bread.

¹⁴אם ירבו בניו למו חרב וצאצאיו לא ישבעו לחם׃

¹⁵Those who remain of him shall be buried in death. His widows shall make no lamentation.

¹⁵שרידו במות יקברו ואלמנתיו לא תבכינה׃

¹⁶Though he heap up silver as the dust, and prepare clothing as the clay;

¹⁶אם יצבר כעפר כסף וכחמר יכין מלבוש׃

¹⁷he may prepare it, but the just shall put it on, and the innocent shall divide the silver.

¹⁷יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלק׃

¹⁸He builds his house as the moth, as a booth which the watchman makes.

¹⁸בנה כעש ביתו וכסכה עשה נצר׃

¹⁹He lies down rich, but he shall not do so again. He opens his eyes, and he is not.

¹⁹עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו׃

²⁰Terrors overtake him like waters. A storm steals him away in the night.

²⁰תשיגהו כמים בלהות לילה גנבתו סופה׃

²¹The east wind carries him away, and he departs. It sweeps him out of his place.

²¹ישאהו קדים וילך וישערהו ממקמו׃

²²For it hurls at him, and does not spare, as he flees away from his hand.

²²וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח׃

²³Men shall clap their hands at him, and shall hiss him out of his place.

²³ישפק עלימו כפימו וישרק עליו ממקמו׃