¹“Isn’t a man forced to labor on earth? Aren’t his days like the days of a hired hand?

¹הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃

²As a servant who earnestly desires the shadow, as a hireling who looks for his wages,

²כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃

³so am I made to possess months of misery, wearisome nights are appointed to me.

³כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃

⁴When I lie down, I say, ‘When shall I arise, and the night be gone?’ I toss and turn until the dawning of the day.

⁴אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃

⁵My flesh is clothed with worms and clods of dust. My skin closes up, and breaks out afresh.

⁵לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃

⁶My days are swifter than a weaver’s shuttle, and are spent without hope.

⁶ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

⁷Oh remember that my life is a breath. My eye shall no more see good.

⁷זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

⁸The eye of him who sees me shall see me no more. Your eyes shall be on me, but I shall not be.

⁸לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

⁹As the cloud is consumed and vanishes away, so he who goes down to Sheol Sheol is the place of the dead. shall come up no more.

⁹כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃

¹⁰He shall return no more to his house, neither shall his place know him any more.

¹⁰לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃

¹¹“Therefore I will not keep silent. I will speak in the anguish of my spirit. I will complain in the bitterness of my soul.

¹¹גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

¹²Am I a sea, or a sea monster, that you put a guard over me?

¹²הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃

¹³When I say, ‘My bed shall comfort me. My couch shall ease my complaint;’

¹³כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

¹⁴then you scare me with dreams, and terrify me through visions:

¹⁴וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

¹⁵so that my soul chooses strangling, death rather than my bones.

¹⁵ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

¹⁶I loathe my life. I don’t want to live forever. Leave me alone, for my days are but a breath.

¹⁶מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

¹⁷What is man, that you should magnify him, that you should set your mind on him,

¹⁷מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

¹⁸that you should visit him every morning, and test him every moment?

¹⁸ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

¹⁹How long will you not look away from me, nor leave me alone until I swallow down my spittle?

¹⁹כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

²⁰If I have sinned, what do I do to you, you watcher of men? Why have you set me as a mark for you, so that I am a burden to myself?

²⁰חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

²¹Why do you not pardon my disobedience, and take away my iniquity? For now shall I lie down in the dust. You will seek me diligently, but I shall not be.”

²¹ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃