¹It happened on one of those days, as he was teaching the people in the temple and preaching the Good News, that the TR adds “chief” priests and scribes came to him with the elders.

¹ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃

²They asked him, “Tell us: by what authority do you do these things? Or who is giving you this authority?”

²ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃

³He answered them, “I also will ask you one question. Tell me:

³ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃

⁴ the baptism of John, was it from heaven, or from men?”

⁴טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃

⁵They reasoned with themselves, saying, “If we say, ‘From heaven,’ he will say, ‘Why didn’t you believe him?’

⁵ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃

⁶But if we say, ‘From men,’ all the people will stone us, for they are persuaded that John was a prophet.”

⁶ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃

⁷They answered that they didn’t know where it was from.

⁷ויענו לא ידענו מאין׃

⁸Jesus said to them, “Neither will I tell you by what authority I do these things.”

⁸ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃

⁹He began to tell the people this parable. “A NU (in brackets) and TR add “certain” man planted a vineyard, and rented it out to some farmers, and went into another country for a long time.

⁹ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃

¹⁰ At the proper season, he sent a servant to the farmers to collect his share of the fruit of the vineyard. But the farmers beat him, and sent him away empty.

¹⁰ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃

¹¹ He sent yet another servant, and they also beat him, and treated him shamefully, and sent him away empty.

¹¹ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃

¹² He sent yet a third, and they also wounded him, and threw him out.

¹²ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃

¹³ The lord of the vineyard said, ‘What shall I do? I will send my beloved son. It may be that seeing him, they will respect him.’

¹³ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃

¹⁴ “But when the farmers saw him, they reasoned among themselves, saying, ‘This is the heir. Come, let’s kill him, that the inheritance may be ours.’

¹⁴וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃

¹⁵ They threw him out of the vineyard, and killed him. What therefore will the lord of the vineyard do to them?

¹⁵ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃

¹⁶ He will come and destroy these farmers, and will give the vineyard to others.” When they heard it, they said, “May it never be!”

¹⁶יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃

¹⁷But he looked at them, and said, “Then what is this that is written, ‘The stone which the builders rejected, the same was made the chief cornerstone?’ Psalm 118:22

¹⁷ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

¹⁸ Everyone who falls on that stone will be broken to pieces, but it will crush whomever it falls on to dust.”

¹⁸כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃

¹⁹The chief priests and the scribes sought to lay hands on him that very hour, but they feared the people—for they knew he had spoken this parable against them.

¹⁹ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃

²⁰They watched him, and sent out spies, who pretended to be righteous, that they might trap him in something he said, so as to deliver him up to the power and authority of the governor.

²⁰ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃

²¹They asked him, “Teacher, we know that you say and teach what is right, and aren’t partial to anyone, but truly teach the way of God.

²¹וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃

²²Is it lawful for us to pay taxes to Caesar, or not?”

²²המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

²³But he perceived their craftiness, and said to them, “Why do you test me?

²³ויכר את נכליהם ויאמר להם׃

²⁴ Show me a denarius. Whose image and inscription are on it?” They answered, “Caesar’s.”

²⁴מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃

²⁵He said to them, “Then give to Caesar the things that are Caesar’s, and to God the things that are God’s.”

²⁵ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

²⁶They weren’t able to trap him in his words before the people. They marveled at his answer, and were silent.

²⁶ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃

²⁷Some of the Sadducees came to him, those who deny that there is a resurrection.

²⁷ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃

²⁸They asked him, “Teacher, Moses wrote to us that if a man’s brother dies having a wife, and he is childless, his brother should take the wife, and raise up children for his brother.

²⁸מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃

²⁹There were therefore seven brothers. The first took a wife, and died childless.

²⁹והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃

³⁰The second took her as wife, and he died childless.

³⁰ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃

³¹The third took her, and likewise the seven all left no children, and died.

³¹ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃

³²Afterward the woman also died.

³²ובאחרונה מתה גם האשה׃

³³Therefore in the resurrection whose wife of them will she be? For the seven had her as a wife.”

³³והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃

³⁴Jesus said to them, “The children of this age marry, and are given in marriage.

³⁴ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃

³⁵ But those who are considered worthy to attain to that age and the resurrection from the dead, neither marry, nor are given in marriage.

³⁵והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃

³⁶ For they can’t die any more, for they are like the angels, and are children of God, being children of the resurrection.

³⁶כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃

³⁷ But that the dead are raised, even Moses showed at the bush, when he called the Lord ‘The God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob.’ Exodus 3:6

³⁷וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

³⁸ Now he is not the God of the dead, but of the living, for all are alive to him.”

³⁸והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃

³⁹Some of the scribes answered, “Teacher, you speak well.”

³⁹ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃

⁴⁰They didn’t dare to ask him any more questions.

⁴⁰ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃

⁴¹He said to them, “Why do they say that the Christ is David’s son?

⁴¹ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃

⁴² David himself says in the book of Psalms, ‘The Lord said to my Lord, “Sit at my right hand,

⁴²והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

⁴³ until I make your enemies the footstool of your feet.”’ Psalm 110:1

⁴³עד אשית איביך הדם לרגליך׃

⁴⁴ “David therefore calls him Lord, so how is he his son?”

⁴⁴הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃

⁴⁵In the hearing of all the people, he said to his disciples,

⁴⁵ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃

⁴⁶ “Beware of the scribes, who like to walk in long robes, and love greetings in the marketplaces, the best seats in the synagogues, and the best places at feasts;

⁴⁶הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

⁴⁷ who devour widows’ houses, and for a pretense make long prayers: these will receive greater condemnation.”

⁴⁷הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃