¹He went out from there. He came into his own country, and his disciples followed him.

¹ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃

²When the Sabbath had come, he began to teach in the synagogue, and many hearing him were astonished, saying, “Where did this man get these things?” and, “What is the wisdom that is given to this man, that such mighty works come about by his hands?

²וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃

³Isn’t this the carpenter, the son of Mary, and brother of James, Joses, Judah, and Simon? Aren’t his sisters here with us?” They were offended at him.

³הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃

⁴Jesus said to them, “A prophet is not without honor, except in his own country, and among his own relatives, and in his own house.”

⁴ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃

⁵He could do no mighty work there, except that he laid his hands on a few sick people, and healed them.

⁵ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃

⁶He marveled because of their unbelief. He went around the villages teaching.

⁶ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃

⁷He called to himself the twelve, and began to send them out two by two; and he gave them authority over the unclean spirits.

⁷ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃

⁸He commanded them that they should take nothing for their journey, except a staff only: no bread, no wallet, no money in their purse,

⁸ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃

⁹but to wear sandals, and not put on two tunics.

⁹רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃

¹⁰He said to them, “Wherever you enter into a house, stay there until you depart from there.

¹⁰ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃

¹¹ Whoever will not receive you nor hear you, as you depart from there, shake off the dust that is under your feet for a testimony against them. Assuredly, I tell you, it will be more tolerable for Sodom and Gomorrah in the day of judgment than for that city!”

¹¹וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃

¹²They went out and preached that people should repent.

¹²ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃

¹³They cast out many demons, and anointed many with oil who were sick, and healed them.

¹³ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃

¹⁴King Herod heard this, for his name had become known, and he said, “John the Baptizer has risen from the dead, and therefore these powers are at work in him.”

¹⁴וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃

¹⁵But others said, “He is Elijah.” Others said, “He is a prophet, or like one of the prophets.”

¹⁵ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃

¹⁶But Herod, when he heard this, said, “This is John, whom I beheaded. He has risen from the dead.”

¹⁶וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃

¹⁷For Herod himself had sent out and arrested John, and bound him in prison for the sake of Herodias, his brother Philip’s wife, for he had married her.

¹⁷כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃

¹⁸For John said to Herod, “It is not lawful for you to have your brother’s wife.”

¹⁸יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃

¹⁹Herodias set herself against him, and desired to kill him, but she couldn’t,

¹⁹ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃

²⁰for Herod feared John, knowing that he was a righteous and holy man, and kept him safe. When he heard him, he did many things, and he heard him gladly.

²⁰כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃

²¹Then a convenient day came, that Herod on his birthday made a supper for his nobles, the high officers, and the chief men of Galilee.

²¹ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃

²²When the daughter of Herodias herself came in and danced, she pleased Herod and those sitting with him. The king said to the young lady, “Ask me whatever you want, and I will give it to you.”

²²ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃

²³He swore to her, “Whatever you shall ask of me, I will give you, up to half of my kingdom.”

²³וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃

²⁴She went out, and said to her mother, “What shall I ask?” She said, “The head of John the Baptizer.”

²⁴ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃

²⁵She came in immediately with haste to the king, and asked, “I want you to give me right now the head of John the Baptizer on a platter.”

²⁵ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃

²⁶The king was exceedingly sorry, but for the sake of his oaths, and of his dinner guests, he didn’t wish to refuse her.

²⁶ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃

²⁷Immediately the king sent out a soldier of his guard, and commanded to bring John’s head, and he went and beheaded him in the prison,

²⁷ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃

²⁸and brought his head on a platter, and gave it to the young lady; and the young lady gave it to her mother.

²⁸וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃

²⁹When his disciples heard this, they came and took up his corpse, and laid it in a tomb.

²⁹וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃

³⁰The apostles gathered themselves together to Jesus, and they told him all things, whatever they had done, and whatever they had taught.

³⁰ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃

³¹He said to them, “You come apart into a deserted place, and rest awhile.” For there were many coming and going, and they had no leisure so much as to eat.

³¹ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃

³²They went away in the boat to a deserted place by themselves.

³²וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃

³³ They TR reads “The multitudes” instead of “They” saw them going, and many recognized him and ran there on foot from all the cities. They arrived before them and came together to him.

³³וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃

³⁴Jesus came out, saw a great multitude, and he had compassion on them, because they were like sheep without a shepherd, and he began to teach them many things.

³⁴ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃

³⁵When it was late in the day, his disciples came to him, and said, “This place is deserted, and it is late in the day.

³⁵ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃

³⁶Send them away, that they may go into the surrounding country and villages, and buy themselves bread, for they have nothing to eat.”

³⁶שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃

³⁷But he answered them, “You give them something to eat.” They asked him, “Shall we go and buy two hundred denarii 200 denarii was about 7 or 8 months wages for an agricultural laborer. worth of bread, and give them something to eat?”

³⁷ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃

³⁸He said to them, “How many loaves do you have? Go see.” When they knew, they said, “Five, and two fish.”

³⁸ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃

³⁹He commanded them that everyone should sit down in groups on the green grass.

³⁹ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃

⁴⁰They sat down in ranks, by hundreds and by fifties.

⁴⁰וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃

⁴¹He took the five loaves and the two fish, and looking up to heaven, he blessed and broke the loaves, and he gave to his disciples to set before them, and he divided the two fish among them all.

⁴¹ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃

⁴²They all ate, and were filled.

⁴²ויאכלו כלם וישבעו׃

⁴³They took up twelve baskets full of broken pieces and also of the fish.

⁴³וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃

⁴⁴Those who ate the loaves were TR adds “about” five thousand men.

⁴⁴והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃

⁴⁵Immediately he made his disciples get into the boat, and to go ahead to the other side, to Bethsaida, while he himself sent the multitude away.

⁴⁵ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃

⁴⁶After he had taken leave of them, he went up the mountain to pray.

⁴⁶ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃

⁴⁷When evening had come, the boat was in the midst of the sea, and he was alone on the land.

⁴⁷ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃

⁴⁸Seeing them distressed in rowing, for the wind was contrary to them, about the fourth watch of the night he came to them, walking on the sea, see Job 9:8 and he would have passed by them,

⁴⁸וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃

⁴⁹but they, when they saw him walking on the sea, supposed that it was a ghost, and cried out;

⁴⁹והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃

⁵⁰for they all saw him, and were troubled. But he immediately spoke with them, and said to them, “Cheer up! It is I! or, “I AM!” Don’t be afraid.”

⁵⁰כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃

⁵¹He got into the boat with them; and the wind ceased, and they were very amazed among themselves, and marveled;

⁵¹וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃

⁵²for they hadn’t understood about the loaves, but their hearts were hardened.

⁵²כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃

⁵³When they had crossed over, they came to land at Gennesaret, and moored to the shore.

⁵³ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃

⁵⁴When they had come out of the boat, immediately the people recognized him,

⁵⁴ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃

⁵⁵and ran around that whole region, and began to bring those who were sick, on their mats, to where they heard he was.

⁵⁵וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃

⁵⁶Wherever he entered, into villages, or into cities, or into the country, they laid the sick in the marketplaces, and begged him that they might touch just the fringe or, tassel of his garment; and as many as touched him were made well.

⁵⁶ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃