¹Then the Pharisees, and some of the scribes gathered together to him, having come from Jerusalem.

¹ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃

²Now when they saw some of his disciples eating bread with defiled, that is, unwashed, hands, they found fault.

²ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃

³(For the Pharisees, and all the Jews, don’t eat unless they wash their hands and forearms, holding to the tradition of the elders.

³כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃

⁴They don’t eat when they come from the marketplace, unless they bathe themselves, and there are many other things, which they have received to hold to: washings of cups, pitchers, bronze vessels, and couches.)

⁴ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃

⁵The Pharisees and the scribes asked him, “Why don’t your disciples walk according to the tradition of the elders, but eat their bread with unwashed hands?”

⁵וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃

⁶He answered them, “Well did Isaiah prophesy of you hypocrites, as it is written, ‘This people honors me with their lips, but their heart is far from me.

⁶ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

⁷ But in vain do they worship me, teaching as doctrines the commandments of men.’ Isaiah 29:13

⁷ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

⁸ “For you set aside the commandment of God, and hold tightly to the tradition of men—the washing of pitchers and cups, and you do many other such things.”

⁸כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃

⁹He said to them, “Full well do you reject the commandment of God, that you may keep your tradition.

⁹ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃

¹⁰ For Moses said, ‘Honor your father and your mother;’ Exodus 20:12; Deuteronomy 5:16 and, ‘He who speaks evil of father or mother, let him be put to death.’ Exodus 21:17; Leviticus 20:9

¹⁰כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃

¹¹ But you say, ‘If a man tells his father or his mother, “Whatever profit you might have received from me is Corban Corban is a Hebrew word for an offering devoted to God. , that is to say, given to God”;’

¹¹ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃

¹² then you no longer allow him to do anything for his father or his mother,

¹²ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃

¹³ making void the word of God by your tradition, which you have handed down. You do many things like this.”

¹³ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃

¹⁴He called all the multitude to himself, and said to them, “Hear me, all of you, and understand.

¹⁴ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃

¹⁵ There is nothing from outside of the man, that going into him can defile him; but the things which proceed out of the man are those that defile the man.

¹⁵אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃

¹⁶ If anyone has ears to hear, let him hear!”

¹⁶כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

¹⁷When he had entered into a house away from the multitude, his disciples asked him about the parable.

¹⁷ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃

¹⁸He said to them, “Are you thus without understanding also? Don’t you perceive that whatever goes into the man from outside can’t defile him,

¹⁸ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃

¹⁹ because it doesn’t go into his heart, but into his stomach, then into the latrine, thus purifying all foods or, making all foods clean ?”

¹⁹כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃

²⁰He said, “That which proceeds out of the man, that defiles the man.

²⁰ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃

²¹ For from within, out of the hearts of men, proceed evil thoughts, adulteries, sexual sins, murders, thefts,

²¹]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃

²² covetings, wickedness, deceit, lustful desires, an evil eye, blasphemy, pride, and foolishness.

²²]22-12[׃

²³ All these evil things come from within, and defile the man.”

²³כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃

²⁴From there he arose, and went away into the borders of Tyre and Sidon. He entered into a house, and didn’t want anyone to know it, but he couldn’t escape notice.

²⁴ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃

²⁵For a woman, whose little daughter had an unclean spirit, having heard of him, came and fell down at his feet.

²⁵כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃

²⁶Now the woman was a Greek, a Syrophoenician by race. She begged him that he would cast the demon out of her daughter.

²⁶והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃

²⁷But Jesus said to her, “Let the children be filled first, for it is not appropriate to take the children’s bread and throw it to the dogs.”

²⁷ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃

²⁸But she answered him, “Yes, Lord. Yet even the dogs under the table eat the children’s crumbs.”

²⁸ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃

²⁹He said to her, “For this saying, go your way. The demon has gone out of your daughter.”

²⁹ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃

³⁰She went away to her house, and found the child having been laid on the bed, with the demon gone out.

³⁰ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃

³¹Again he departed from the borders of Tyre and Sidon, and came to the sea of Galilee, through the midst of the region of Decapolis.

³¹וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃

³²They brought to him one who was deaf and had an impediment in his speech. They begged him to lay his hand on him.

³²ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃

³³He took him aside from the multitude, privately, and put his fingers into his ears, and he spat, and touched his tongue.

³³ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃

³⁴Looking up to heaven, he sighed, and said to him, “Ephphatha!” that is, “Be opened!”

³⁴ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃

³⁵Immediately his ears were opened, and the impediment of his tongue was released, and he spoke clearly.

³⁵וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃

³⁶He commanded them that they should tell no one, but the more he commanded them, so much the more widely they proclaimed it.

³⁶ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃

³⁷They were astonished beyond measure, saying, “He has done all things well. He makes even the deaf hear, and the mute speak!”

³⁷וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃